החלטה בתיק רע"פ 1279/05

1.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים ש. ברלינר, י. גריל, וי. דר) בע"פ 1161/04 מיום 13.12.2004, אשר דחה את ערעורו של המבקש, על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה, בו הורשע בביצוע עבירות על פקודת המכס ביחד עם נאשם נוסף, ונגזר עליו עונש קנס בשיעור  200,000 ש"ח. הבקשה לרשות ערעור מופנית כנגד הכרעת הדין בלבד.

2.        המבקש הינו קיבוץ. הוגש כנגדו כתב אישום המייחס לו ולנאשם נוסף אשר שימש במועד הרלבנטי מנהל אריזה של הקיבוץ, עבירות על פקודת המכס (נוסח חדש) (להלן: הפקודה). על פי כתב האישום, ייבא  המבקש שום טרי מסין, בין השנים 1998-1999, על פי ארבעה רשימונים שונים. הוא הצהיר במכס על מחיר שונה מזה מהמוסכם עם הספק לגבי פריטי הייבוא השונים, וזאת כדי להתחייב בשיעור מכס נמוך יותר מהנדרש על פי הדין. על פי האישומים, המבקש והנאשם הנוסף שחררו את הטובין מהמכס תוך הצגת חשבונות כוזבים אשר באמצעותם השתמטו מתשלום מכס בסך 527,709 ש"ח.

3.        המבקש טען להגנתו שתי טענות: האחת - כי רישום הסכומים השונים ברשימונים ובחשבוניות שצורפו להם, גם אם יש בהם שינוי לעומת מה שהוסכם עם הספק, אינו מהווה עבירה על פי פקודת המכס שכן לצורך עמידה בחובות שהפקודה מטילה די ברישום הסכום הכולל של העיסקה ואין לראות עבירה בסכומים שהוצהרו ביחס לפריטים השונים, כפי שהדבר נעשה בפועל. בהקשר לכך נטען עוד כי שינוי הסכומים ביחס לפריטים הנפרדים הוא בגדר תכנון מס לגיטימי שאינו מקים עבירה על החוק. עוד נטען כי מבצעי העבירה אינם המבקש והנאשם הנוסף, אלא צד שלישי שלא הואשם כלל, שכן יבוא השום נעשה על ידי גורם אחר - רז יבולי ערבה בע"מ - וכל שעשה הקיבוץ הוא להשאיל את שמו לצורך ביצוע היבוא. הקיבוץ לא הפיק כל טובת הנאה בשינוי המחירים כאמור, שכן את המכס בפועל שילמה אותה חברה.

4.        בית משפט השלום דחה את שתי טענות המבקש. הוא קבע כי הקיבוץ הוא "בעל הטובין" כמשמעות מושג זה בפקודה, אשר חובת הגשת הרשימונים מוטלת עליו. על פי קביעת בית המשפט, מן הראיות עלה, כי המבקש הוא שרכש את הטובין, התקשר עם הספק, ייבא את הסחורה, והגיש את הרשימונים למכס. העובדה כי המבקש התקשר בעסקת "גב אל גב" עם החברה הצד השלישי לפיה היא תרכוש את כל הסחורה שתיובא ותשלם את כל ההוצאות הכרוכות ביבוא אין בה כדי לשנות את העובדה כי כלפי המכס המבקש הוא שהתקשר בהסכם היבוא של הסחורה ולפיכך חובת הגשת הרשימונים בדרך הקבועה לכך בדין חלה עליו. אשר ליסוד הנפשי הנדרש לעבירה נקבע כי הנאשם הנוסף, ששימש אורגן של הקיבוץ, ידע כי אופן הרישום ברשימונים אינו נכון, וכי המחירים שהוצהרו בהם ובחשבונות אינם המחירים האמיתיים כפי שסוכמו עם הספק, והוא אף ידע והתכוון כי השינויים שנערכו ברשימונים נועדו להקטנת שיעור המכס. יסוד נפשי זה של הנאשם 2 יש לייחס גם לקיבוץ, ולפיכך יש להרשיע את שני הנאשמים בעבירות על פקודת המכס בהן הואשמו.

5.        על הכרעת הדין ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בחיפה. הוא השיג על קביעת בית משפט השלום כי הינו "בעל הטובין" לצורך העבירות בהן הואשם. כן טען כי הוכח כי הנאשם האחר איננו אורגן של הקיבוץ, וכי לא זו בלבד שלא היה אורגן של הקיבוץ כאמור, אלא כל פעולותיו בעניין היבוא בוצעו עבור החברה, הצד השלישי, ומטעמם בלבד. לפיכך לא היה מקום להרשעתו בדין.

6.        בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש, בקובעו כי טענותיו  מכוונות רובן ככולן לערער קביעות שבמהימנות ראיות וממצאים עובדתיים שנקבעו על כי הערכאה הדיונית. הוא פסק כי בית משפט השלום התייחס למכלול הראיות והסיק את המסקנות העובדתיות המתבקשות מהן, ואין מקום שערכאת ערעור תתערב בקביעות אלה. על קביעות בית המשפט המחוזי נסבה הבקשה שלפנינו.

7.        בבקשה זו חוזר המבקש על עיקרי טענותיו בבית המשפט המחוזי. הוא טוען כי השאיל לחברת רז, הצד השלישי, את מספר היבואן שלו ואיפשר לה לייבא באמצעותו את הטובין עבורה, כך שעניינו של הקיבוץ בייבוא הסחורה התמצה במתן אשראי לחברת רז. לטענתו, בית משפט השלום התעלם מהעדויות המצביעות בבירור על כך שהמבקש אינו בעל הטובין. הוא מוסיף וטוען כי אילו בחן בית המשפט, על פי העדויות, מיהו הנוהג כלפי הטובין מנהג בעלים, היה מגיע למסקנה מתחייבת כי זה אינו הקיבוץ. משכך עלה, למיצער, ספק סביר בדבר היות הקיבוץ "בעל הטובין" ודי בכך כדי לזכותו מאשמה. אשר להיות הנאשם הנוסף אורגן של הקיבוץ נטען כי בית המשפט התעלם מעדויות המצביעות על כך שהוא פעל מטעם החברה, הצד השלישי. משכך, לא ניתן, על פי הטענה, לייחס לקיבוץ יסוד נפשי המצוי בנאשם הנוסף, וגם מטעם זה אין בסיס להרשעתו.

8.        דין הבקשה להידחות.

           עיקרה של הבקשה מכוון להתערב בקביעות שבעובדה ובממצאים שנקבעו בערכאה הדיונית באשר למהימנות ראיות. בית משפט שלערעור לא ראה, ובדין כך,  להתערב בקביעות אלה, ועל אחת כמה וכמה, אין מקום כי ערכאה שלישית תיזקק לטענות אלה. הטענות בעלות הגוון המשפטי אותן מעלה המבקש נשענות על הנחה כי יש לסטות מהקביעות העובדתיות שנקבעו, וזאת אין לקבל במסגרת פנייה לערכאה שלישית. הבקשה, ביסודה, אינה מעלה שאלות עקרוניות כלליות החורגות מעניינו הפרטני של המבקש, והמצדיקות דיון בערכאה שלישית (בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פד"י לו(3) 123; רע"פ 1681/97 כהן נ' מדינת ישראל, תק-על 97 (2) 144).

           הבקשה נדחית.

           ניתנה היום, כ"ז בסיון תשס"ה (4.7.05).

ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /אמ התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: